הפיוט המרוקאי הוא נכס של עם - שירה שנולדה בחצרות פאס ומראכש, עברה עם המשפחות לישראל, וממשיכה להתנגן בבתי הכנסת ובשולחנות השבת עד היום. הלחנים הגדולים - אלה של סלימאן אלמגריבי, מואיזין וסמי אלמגריבי - מוכרים לכל אוהב מסורת, אבל רבים מהם נותרו בלי מילים של קודש.
בספר ״יובילו שי״ עשה יובל איבגי את מה שמעטים העזו: כתב למעלה ממאתיים פיוטים חדשים, לראשונה, על הלחנים האהובים האלה - כדי שכל קהילה, כל חזן וכל משפחה יוכלו לשיר קודש על הנעימות שגדלו עליהן.

